תרגיל אקטואליה- הקורונה

כתבת: עדן לוי

התבקשתי להביע את רגשותי בתקופת הקורונה, והחלטתי לעשות זאת על ידי תמונת נוף שצולמה דרך חלון חדרי. תמונה זו אשר תכיל את כל רגשותי, ותפגין אותם בעיניי המתבונן...

אז מה זה בעצם "קורונה" בשבילי ?

פחד, סכנת חיים, מוות, ריחוק, חופש, זמן, שקט, שינוי, געגוע, תקווה, עצב ושמחה.

אני אספר קצת על עצמי ...ואגיד, שהחיים שלי בתקופה זו הם קצת כמו שרואים בתמונה. בכל פעם שאני יושבת ומביטה דרך החלון ורואה את התמונה הזו אני בעצם רואה את עצמי, את החיים שלי.

הבתים מסמלים לי כמו חומות שקיימות בתוכי וגורמות לי לחשוש ולהרגיש פחד וסכנה על החיים שלי ושל היקרים לי, שאולי עלולים להסתיים בין רגע בצורה שלא הייתי מדמיינת לעצמי שיכולה לקרות ובטח שלא בכזו פתאומיות.

שכל זה יקרה בגלל מחלה ארורה שהגיעה אלינו והשתלטה על כל העולם ועצרה את שגרת חיינו ללא שום הודעה מוקדמת.

אני עצובה לדעת שיש אלפי חולים ומאות מתים במדינתי שכולם חפים מפשע ואינם עשו כל רע אך בסך הכל התאכזר מזלם וקרס עליהם עולמם מעצם העובדה שנפל בחלקם לאבד את חייהם ולהוות כקורבן.

עצם המחשבה שזו יכלה להיות אני, ואיני עדיין לא חסינה לכך מערערת אותי וגורמת לי להישאב למין בועה של הסתגרות ושמירה על חיי שכל כך יקרים לי ואיני מוכנה לאבד אותם.

עצם הידיעה שאף אחד לא יכול להבטיח לי שתקופה זו תחלוף ותיגמר, ולא תיקח איתה עוד אלפי קורבנות מקשה עליי יותר ויותר.

כי מי יודע מה יביא איתו המחר?

ומה הן ההשלכות לכל הנעשה ברגע זה?

אך למרות כל זה, אני מבחינה בהשתלבות עצי הדקל ושאר העצים עם השמיים שמסמלים לי את התקווה שאיתה אני צועדת ומנסה לחשוב שזה יעבור ושאין ממה לדאוג שגם זה יהפוך לאירוע היסטורי שכולנו ניזכר בו ונקלל את אותו הרגע שבו הוא הופיע ונחגוג את הרגע שמאיתנו הוא הלך.

בנוסף לכך, העץ עם העלים הורודים שמבצבץ מלמטה מסמל לי סוג של אופטימיות, וקצת טוב שיש בכל המצב הקיים, אם זה זמן איכות עם המשפחה וזמן להגשמה עצמית, שינוי שגרה "משעממת" וצעידה בדרך להגשמת שאיפותי ומטרותי, שקט וחשיבה עצמית על השגרה הקודמת,

האם היא הייתה הנכונה ביותר עבורי?

ומה אני יוכל לשפר בה כשאחזור אליה? ,הזדמנות להודות לה' על הזכות שניתנה לי לחיות מיום הולדתי ועד עצם היום הזה ותמיד להסתכל על הטוב שבדבר ולהתרכז בו במקום לחפש אחר מה רע בחיי וללכת בעקבותיו.

עם כל הרגשות המעורבים הללו אני רואה בעננים שבשמיים שמחולקים ואינם מחוברים כגוש אחד ומסמלים על כך שיש שני קבוצות שונות של רגשות חלקן טובות ואחרות קצת פחות..

מה שמוביל אותי למין מצב שדרכו אני מסיקה שאני חשה כרגע בכל כך הרבה רגשות שונים ועצומים עבורי שאני כבר לא ממש בטוחה בעצמי ובמה שאני מרגישה, מה שגורם לבלבול ולחוסר ודעות על המצופה לקרות, מכך אני מבינה שעליי לחיות את הרגע ושצריך להתמודד עם הכאן ועכשיו ולהפסיק להתייחס לעוד שבוע ,חודש ,שנה ... וזה אכן מה שאני עושה.

בעקבות זאת, אני יכולה להגיד שאני שלמה עם המצב הקיים, אני גם אוהבת אותו אבל קצת שונאת אותו בו זמנית וגם עליו אני מודה לה' שנתן לי לחוות קושי זה שממנו אלמד להמשך חיי .